Leilão Bidspirit | גבורות ארי, מבעל השאגת אריה.

גבורות ארי, מבעל השאגת אריה. מהדורה ראשונה. שער מעטפת. עותק נאה. - ספר גבורות אריה על מסכת תענית. מהרה”ג ר' אריה ליב אב”ד מיץ בעל השאגת אריה וטורי אבן. ווילנא. תרכ”ב(1862). בדפוס יוסף ראובן מן. 7, נ”ו ד'; מהדורה ראשונה. שער מעטפת ומעטפת אחורית בצבע חום . נייר לבן שוליים נאים. עותק יפה מאוד. הסכמות מרובות רובם מהשנים תקצ”ו-ת”ר. כולל הסכמות ר' עקיבא אייגר והחת”ס. כנראה שהוכן לדפוס בשנים אלו ולא נדפס עד תרכ”ב. כריכה ישנה. רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג (מכונה השאגת אריה או ”הטורי אבן” על שם ספריו; תנ”ה - ט”ו בתמוז תקמ”ה, 1695–1785) היה רב, תלמיד חכם ופוסק מהבולטים שבאחרונים. התפרסם במיוחד בגין חיבוריו ”שאגת אריה”, ו”טורי אבן”. נולד לרבי אשר בהיותו רב העיר פינסק. סבו היה רבי לייב ”בעל התוספות”. ועוד בצעירותו נודע כעילוי. כשעבר אביו לכהן כרבה של מינסק, סייע לו בענייני העיר ואף ייסד שם ישיבה מפורסמת, בה לימד על דרך הפלפול והחילוקים. בשנת 1745 לערך עבר לוולוז'ין ושם ייסד ישיבה לתלמידים נבחרים. החל משנת 1765 ועד סוף ימיו שימש כרב, אב”ד וראש ישיבה במֵץ (בצפון צרפת). מסופר שרבנות מץ הוצעה לו בהיותו בן שבעים, ובני העיר חששו לקבל רב מבוגר כל כך, ור' אריה לייב הבטיח להם שהוא יכהן בעירם שנים רבות, ואכן נפטר שם לאחר כעשרים שנות רבנות בהיותו כבן תשעים. רוב ימיו היה עני. מסופר שסיים אלף פעמים את הש”ס. בחצרות חסידיים התייחסו לסיפור זה כעידוד ללימוד, או כהשוואה ללימוד עמוק ואיטי יותר. החמיר על עצמו באיסור חדש בחוץ לארץ, כלומר לא לאכול תבואה שהשרישה לאחר טז ניסן עד טז ניסן בשנה שלאחריה, וכפי שהוא מברר בארוכה בקונטרס מיוחד הנדפס בסוף ספרו שאגת אריה. מבחינה מציאותית רוב התבואה באירופה היא במצב הזה והעולם נהג להקל. אפיזודה ידועה עליו מספרת שבשנות עוניו מרבה היה לערוך ”גלות”, ובהיותו נודד מעיר לעיר, היה נושא עמו שק ובו גריסים וסיר משלו, ובכל מקום בו היה מתארח היה מבקש לבשל עבורו את הגריסים שלו בסיר שלו, היות שאינו יכול לאכול כלום בגלל בעיית ה”חדש”. היה ידוע בחריפותו העצומה, בעוז הגיונו ובגאונותו. עם זאת, היה מהמתנגדים הגדולים לדרך הפלפול שרווחה באותה תקופה, ובדומה לגר”א, שפעל אחריו, חתר לפרשנות ופסיקה על פי פשוטם של המקורות. מאידך, בישיבתו במינסק לימד על דרך הפלפול והחילוקים ואף נאלץ לעזוב בשל מחלוקת עם רב העיר, ר' יחיאל היילפרין בעל ה”סדר הדורות”, שדגל בלימוד על דרך הפשט והבקיאות. לא הכניס לתוך ספריו את הפלפולים שנאמרו בישיבה לחידוד התלמידים, עליהם אמר ”כי את הכל ישא הרוח, אין זה אלא הבל ורעות רוח”. דן בש”ס ובראשונים מדעתו, בלי להיזקק לפרשנותם של ראשונים ואחרונים. לא היסס להתנגד, לעיתים בחריפות, לעמדות מנוגדות, ואף במקום שנהגו הכל להחמיר הוא לא היסס לפסוק לבדו להקל, אם היה ברור לו שהדבר מותר. כבן עזאי בשעתו, גם הוא אמר כי ”כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, חוץ מן רבי אליהו הווילנאי”. תקיפותו הרבה גרמה לו צרות קשות, שכן פעמים רבות היה בחילוקי דעות קשים עם פרנסי העיר עקב פסיקותיו.