סידור "בית יעקב" של האדמו"ר הקדוש מריבניץ

סידור "בית יעקב" של האדמו"ר הקדוש מריבניץ
סידור בית יעקב, שחיבר רבי יעקב עמדין, נוסח ספרד, עם ספר תהלים וסדר מעמדות. הוצאת "פאר התורה", ירושלים תשל"ג [1973. דפוס צילום של מהדורת למברג תרנ"ז 1897].
העותק של האדמו"ר הקדוש מריבניץ, שהתפלל בו רבות, עם סימני שימוש (כתמי יין בדפי הקידוש והזמירות של ליל שבת וזמירות של סעודה שלישית, וכתמי שעווה בדפי הדלקת נר חנוכה).
בדף הבטנה של הכריכה הקדמית אישור בכתב-ידו של של גבאי האדמו"ר – רבי בן ציון אדלר, בו מעיד "שבסידור זה התפלל כ"ק אדמו"ר מריבניץ זיע"א במשך תקופה ארוכה בימי חול ובימי ש"ק ויו"ט, כולל בזמן עריכת השולחן הטהור, הבדלה ומלוה דמלכא[!]...".
בדף המגן הקדמי, וכן בסוף ספר תהלים, רישומי "קוויטל" של חסידים, שכתבו את שמם ושם אמם כדי שהאדמו"ר יתפלל עליהם ויזכירם בתפילתו.
האדמו"ר רבי חיים זנוויל אברהמוביץ – "הרבי מריבניץ" (תרנ"ח-תשנ"ו), צדיק בעל מופת, שכיהן במסירות נפש כאדמו"ר תחת השלטון הקומוניסטי ברומניה. נולד בבוטושאן שברומניה ונתייתם מאביו בגיל שנתיים וחצי. כיתום צעיר גדל בבית האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב פרנקל מבוטושאן ונסמך להוראה ע"י רבי יהודה לייב צירלסון, אך במיוחד הפך לבן-בית ותלמיד קרוב של האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט. מספרים כי הרבי משטפנשט, שלא היו לו ילדים, כינה אותו "בני היקר" ואמר עליו: "אתה החידוש שלי", והוא מצדו היה אומר על הרבי משטפנשט: "אני בן יחיד שלו". בפטירתו של הרבי משטפנשט אמר לו: "אני משאיר לך שלושה דברים: את רוח הקודש שלי, את הצורה ואת החן שלי". היה בקי מופלג והעיד על עצמו שכבר בהיותו בגיל 18 ידע את כל הש"ס. כבר בצעירותו נודע בהנהגות החסידות והפרישות שלו: נהג לסגף את עצמו, היה טובל בקרח, צם ימים ארוכים כשהוא עטוף בטלית ותפילין עד הלילה, ועורך "תיקון חצות" בדמעות שליש במשך שעות ארוכות כשהוא לבוש שק.
לאחר מלחמת העולם השניה עזבו רבנים רבים את אזור הכיבוש הרוסי, בשל הקושי לקיים אורח חיים דתי תחת השלטון הקומוניסטי, אך הוא נשאר בעיר ריבניצה (Râbniţa, כיום במולדובה), שם החל לכהן כאדמו"ר במסירות נפש. למרות איסור השלטונות, המשיך לקיים מצוות בגלוי, היה שוחט ועורך בריתות ליהודי האזור, ומוסר שיעורי תורה. בזכותו השתמרו באורח פלא חיים חסידיים מלאים מאחורי מסך הברזל. הפקידים הקומוניסטים הכירו אותו וידעו על מעשיו, אך כיבדו אותו. מספרים כי פעם נעצר בשל פעילותו, אך שוחרר כשהבטיח לשופט כי אשתו תתרפא אם ישחררו.
לאחר נפילת מסך הברזל, עלה לירושלים ולאחר מכן היגר לארצות הברית, שם צבאו על דלתותיו המונים. היה ידוע כבעל רוח הקודש ואף הוא העיד על עצמו כי ביכולתו לראות "מקצה העולם ועד סופו". נתפרסם מאד כצדיק בעל מופת ופועל ישועות. רבבות באו להתייעץ עמו ולהתברך מפיו, וראו ישועות ומופתים מופלאים. היה מבטל מחלות של האנשים בברכתו, ורבים מצאו את זיווגם ונפקדו בילדים בזכותו. היה אוהב ישראל מופלג והיה מסוגל לבכות בכי תמרורים לשמע צרותיו של אדם אחר. נהג לומר כי הישועות שהוא פועל הן בזכות שמרגיש את צערו של השני, בוכה ומתפלל עליו. נפטר בגיל מופלג קרוב למאה שנים. קברו שבעיר מונסי הוא מוקד עליה לרגל, ואלפים באים להשתטח על ציונו מדי שנה. הזמר החסידי מרדכי בן-דוד (ורדיגר), שהיה קשור אליו בלב ובנפש, הקדיש לו את השיר "אוי רבי" באלבומו "אין עוד מלבדו".
רז, [14], תו; כ; תלג-תעב דף. 23.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה מקורית.