מאפרה שולחנית עשויה אבן – מחנה המעצר בלטרון, 1946

מאפרה שולחנית עשויה אבן – מחנה המעצר בלטרון, 1946
מאפרה עשויה אבן מסותתת ממחנה המעצר בעמק איילון (לטרון). לטרון, ארץ ישראל, 1946.
המאפרה עשויה אבן שטוחה בצורתה הטבעית, שפאותיה סותתו מעט ביד לא-אמונה. בחלקה העליון, לצד המאפרה, נחצב שקע רבוע להחזקת סיגריות. המאפרה מעוטרת בזוג ידיים אסורות בשלשלאות ולצדן הכתובת "עמק-איילון, קיץ תש"ו". על בסיסה חקוקה כתובת הקדשה: "לטרון 1946.VIII.22, לשפרה, מיוסף".
בסוף שנות ה-30 הקימו הבריטים מערכת מחנות מעצר באזור לטרון, שתחילה שימשו בעיקר לכליאת אזרחי מדינות אויב, שבויי מלחמה אזרחיים וערבים שנעצרו בתקופת המרד הערבי הגדול. בשנת 1942 החלו הבריטים להשתמש במחנה לטרון לכליאת עצירי המחתרות – תחילה נכלאו בהם בעיקר לוחמי הלח"י והאצ"ל, אך לאחר מכן נוספו אליהם גם עצירי ההגנה, עסקני המפלגה הרוויזיוניסטית וחיילים יהודים ששוחררו מן הצבא הבריטי ועקב עברם הצבאי היו חשודים תמידיים בעיני הבריטים בהשתתפות בלוחמה מחתרתית. בקיץ 1946, לאחר "השבת השחורה", הגיע המחנה למלוא תפוסתו – 600 כלואים, בהם גם מנהיגי הישוב שהיו בעלי תפקידים במוסדות הישוב הרשמיים: משה שרת, דב יוסף, דוד רמז, יצחק גרינבוים, הרב י"ל פישמן-מיימון ואחרים. באוגוסט 1947, לאחר פרשת תליית הסרג'נטים בידי האצ"ל ופרשת אקסודוס, נעצרו במחנה כמה ראשי ערים יהודיות, בהם ישראל רוקח ואברהם קריניצי. המחנה שימש למטרתו זו עד פברואר 1948, אז העבירו הבריטים את עצירי המחתרות למחנה עתלית. במהלך התקופה שבה שימש המחנה לכליאת עצירי המחתרות, הוגלו כמה מאות מהם למחנות הכליאה באפריקה.
האסירים במחנה ארגנו פעילויות לימוד ותחרויות ספורט, עסקו במלאכת יד, העלו מופעי תרבות ואף הפעילו בית קפה. שלטונות המחנה התירו לאסירים לקיים פעילויות אלו ואף לקבל מימון עבורן, במחשבה שכך לא יעסקו בתכנון בריחות והתקוממויות.
20.5X16 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. עקבות הדבקה על בסיס המאפרה.
ספרות: מחנות המעצר בלטרון בתקופת המנדט הבריטי, מאת טל משגב. בתוך עלי-זית וחרב, כרך ט'. הוצאת "כרמל", ירושלים, 2009. עמודים 158-185.
מקור: אוסף משפחת רימון.