בקטלוג פרק נרחב המוקדש לתולדות ארץ ישראל וההתיישבות, ובו מספר פריטים יחידאיים - יומן בכתב-ידו של אחד ממעפילי ה"אקסודוס", מתווים מקוריים לסמל המדינה (שלא התקבלו לבסוף), וארכיון ענק, יחיד מסוגו, המתעד את פעילות חוות ההכשרה של דוד בן גוריון הצעיר ואלכסנדר זייד - חוות סג'רה ההיסטורית.
לצדם, מוצעים בקטלוג פריטים חשובים מראשית ימי הציונות והקונגרסים הציוניים, ובהם מכתב בחתימת-ידו של בנימין זאב הרצל – מכתב יוצא דופן החתום כנשיא "אוצר התיישבות היהודים", מהדורות ראשונות של החיבורים ההיסטוריים "מדינת היהודים" ו"אוטואמנציפציה!", ועוד.
בפרק השואה והאנטישמיות מוצעים, בין היתר, אוסף דרכונים גרמנים שהונפקו במיוחד ליהודים – "דרכוני J" – המתעדים את דרכו וגורלו של כל בעלים, דרכון דרכון וחותמותיו, תריסר גיליונות של העיתון הרשמי של גטו לודז' בעריכת מרדכי חיים רומקובסקי, ושתי מהדורות ראשונות של "הפרוטוקולים של זקני ציון" – הראשונות לראות אור באנגליה וארה"ב.
פרק האוטוגרפים מציע מכתב בכתב-ידו של הקצין היהודי אלפרד דרייפוס, ובו התייחסות נדירה ביותר למשפטו ולאמיל זולא – מהאזכורים המעטים לפרשה במכתביו, ולצדו גלויה משותפת, יחידה במינה, מאת מנהיגי "פועלי ציון" – דוד בן-גוריון, יצחק בן צבי, ברל לוקר ואחרים – כולם חתומים על גביה, וכן מכתבים בחתימות ידם של אלברט איינשטיין ומארק שאגאל, ועוד.
לצד כל אלו, מוצעים בקטלוג מהדורות נאות של כתבי ש"י עגנון, ספרי המקרא והמגילות, עותקים מן המהדורה הראשונה של ספרי פרנץ קפקא, יצירות אמנות והדפס מעשה ידי הרמן שטרוק, יעקב שטיינהרדט, פבלו פיקסו, ראובן רובין, נחום גוטמן ואחרים, ופריטים נוספים.
|
פריט 1:
בנימין זאב הרצל – מכתב חתום בחתימת-ידו – וינה, 1901
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $800
מחיר פתיחה:
$
700
עמלת בית המכירות: 25%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
משתמשים ממדינות אחרות עשויים לקבל פטור ממע"מ בהתאם לחוקי המס המתאימים
|
בנימין זאב הרצל – מכתב חתום בחתימת-ידו – וינה, 1901
מכתב מודפס (שכפול של הדפסה במכונת כתיבה), חתום בחתימת ידו של בנימין זאב (תיאודור) הרצל – הזמנה לישיבת המועצה המפקחת של "אוצר התיישבות היהודים". 6 בספטמבר 1901, וינה. גרמנית
.
מכתב הזמנה לישיבת המועצה המפקחת של "אוצר התיישבות היהודים" (Jewish Colonial Trust); חתום בחתימת ידו של נשיא המועצה, בנימין זאב הרצל. ההזמנה ממוענת אל "Herr Gesinnungsgennose" (גרמנית: "אדון חבר-להשקפה"), פנייה מקובלת בקרב אנשי התנועה הציונית.
על-פי ההזמנה, ישיבת המועצה מתוכננת ל-9 באוקטובר 1901, במשרדי הקונגרס הציוני בטירקנשטראסה 9 (Türkenstraße) ברובע התשיעי של וינה; בין הנושאים שעל סדר היום, המפורטים בתחתית ההזמנה: מדיניות ניהול חברת "אוצר ההתיישבות היהודית", רכישת בנק ברוסיה, הקמת בנק בגרמניה, מינויים אפשריים, ועוד.
בין ה-9 ל-12 באוקטובר, קיימו אנשי ההנהגה הציונית מספר ישיבות: ישיבות חבר המנהלים והמועצה המפקחת של ה"אוצר", וישיבת הוועד הפועל הגדול (של הוועד הפועל הציוני). על הישיבות כתב הרצל ביומנו בנימה פסימית:
"ועידות אוקטובר, דיבורים חסרי תכלית, הסתיימו. מרוב מיאוס לא רשמתי דבר בספר הזה. בקשיים גדולים הפך הבנק 'כשיר לפעילות', אך אין הוא אמור לעשות דבר. מוטב כך, שהרי אין לנו ולו איש עסקים מוכשר אחד [...]". ("עניין היהודים: ספרי יומן 1895 – 1904; כרך ב: 1898 – 1902". עורכים: מיכאל היימן, יוסף ונקרט ויורם מיורק. מוסד ביאליק, 1999. עמ' 360).
בשנת 1898 החליט הקונגרס הציוני השני לייסד בנק עברי, שיסייע להוציא את חלום הקמת המדינה היהודית מן הכוח אל הפועל. בעקבות זאת, הוקמה חברת הנאמנות "אוצר התיישבות היהודים". מטרתו המרכזית של הרצל בעת ייסוד החברה הייתה לגייס הון מספיק שיאפשר בבוא העת לרכוש מהסולטן העות'מאני "צ'רטר" להתיישבות יהודית נרחבת בארץ ישראל.
בסדרת הישיבות שנערכה ב-9-12 באוקטובר 1901 – ישיבות הוועד הפועל הגדול של הוועד הציוני, וישיבות המועצה המפקחת וחבר המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים" – נתגלעה מחלוקת בין הרצל ובין מנהיגי הציונות הרוסית סביב שאלת הצ'רטר: הרצל טען שללא השגת הצ'רטר מהסולטן ומימושו על ידי עלייה נרחבת, תהפוך הציונות ל"תנועה עיונית", כלומר, לתנועה חסרת השפעה במציאות; לעומתו נטען כי המוני העם היהודי אינם בשלים למימוש הצ'רטר אם זה יינתן, ושיש להכינם לכך קודם שבאים במשא ומתן עם השלטונות העות'מאניים.
ברבות השנים החברה תפקדה כזרוע הכלכלית של התנועה הציונית והעניקה אשראי לגופים עסקיים ולאנשים פרטיים שעסקו בפיתוח ארץ ישראל ובהתיישבות בה. אף שבסיכומו של דבר לא הוענק ליהודים הצ'רטר ששאף הרצל להשיג, שימש ההון שבבעלות החברה במשך שנים ארוכות למימון פעילות ציונית ענפה וליישוב הארץ ביהודים.
[1] דף, 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים קלים. קרעים, בהם קרעים חסרים קטנים, משוקמים. נקבי תיוק, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים בהדבקת נייר. שולי הדף השמאליים חתוכים, ללא פגיעה בטקסט.
