מכתב מאת האדמו"ר רבי משה מקוברין – ברכה ל"זרעא חייא וקיימא" – קוברין, תרי"ג

מכתב מאת האדמו"ר רבי משה מקוברין – ברכה ל"זרעא חייא וקיימא" – קוברין, תרי"ג
מכתב ברכה ל"זרעא חייא וקיימא", בחתימת יד קודשו של האדמו"ר רבי משה מקוברין. [קוברין, תרי"ג בקירוב].
מכתב בכתיבת סופר ובחתימת יד קודשו של רבי משה מקוברין. נשלח אל רבי דוד אליהו, מראשי "כולל רייסין" בטבריה. המכתב מופיע על פיסת נייר קטנה, ונכתב במקור כהמשך למכתבו של רבי משה מקוברין אל ראשי ומנהלי "כולל רייסין" בענייני הכולל (ראה קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 87). במכתב זה פונה האדמו"ר באופן אישי אל רבי דוד אליהו.
במכתבו מברך האדמו"ר רבי משה מקוברין, את רבי דוד אליהו ואת זוגתו פרומה, שיפקדו בזרעא חייא וקיימא: "...הרב המפורס'[ם] מו"ה דוד אלי' נ"י ע[ם?] ביתו, ויחיו זרע לברכה. ראיתי מכתבו וכל הנאמר מזוגתו בת היורשת ת', ישר בעיני למאד עשייתה לכבוד רצון צדיק זללה"ה כן יאמר השי"ת לזכותה בזרע חיי' וקיימא [בע]בור הצדקה, ומעתה יקבלו החוה"ש כחפץ השם ונפש ידידו עוז". בשורה האחרונה הוסיף האדמו"ר בעצם-יד קדשו: "ידידו וד"ש וטוב, משה הנ"ל".
האדמו"ר רבי משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות, ומגדולי צדיקי ליטא. תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, ורבו המובהק של האדמו"ר הראשון מסלונים רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה". קדוש עליון וצדיק נשגב, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. אוהב ישראל בכל לבו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו הגיע לכלות הנפש עד כדי עילפון. מסופר כי הגאון רבי יעקב מאיר פדובה אב"ד בריסק, היה נוהג לומר לאנשי עירו: "מי האיש החפץ להתפלל בימים נוראים עם שליח ציבור שיש בו כל המעלות שמנו חכמים בשליח ציבור, יסע לקוברין", ואכן רבים היו נוסעים להימצא במחיצתו כשהיה עובר לפני התיבה. אחד הנוסעים אליו סיפר כי בליל ראש השנה היה בית הכנסת מלא על גדותיו, ואף אלה שעמדו בירכתי בית הכנסת שמעו כיצד היו "שיניו נוקשות זה לזה מפחד ה' ומהדר גאונו", בעת אמירת "ברכו" (ראה: תורת אבות, ירושלים תשמ"ט, עמ' רצד-רצה, אות קכא). מסופר שבעל ה"בית הלוי" (שחותנו היה מחסידי קוברין) התבטא עליו: "משה אמת ותורתו אמת".
לאחר פטירת רבו, האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח מלכוביץ בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים... וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים... עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר... ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא תרפ"ד, עמ' 63).
מקבל המכתב, רבי דוד אליהו ב"ר נתן נטע (שנות התק"ס?-תרכ"ט), חתנו של החסיד המקובל רבי שאול הלוי הארקער מטבריה (ב"ר צבי הירש), היה מממוני וגבאי כולל רייסין שבטבריה. החל משנת תקע"ז מופיעות חתימותיו במסמכי הכולל. בביקורו של השר משה מונטיפיורי בארץ, לאחר רעש האדמה של שנת תקצ"ז, נשלח אליו מטעם הכולל כדי להשפיע עליו לחזק את הישוב היהודי [רבי דוד אליהו זכה לגור בבית שבו התארח רבי נחמן מברסלב, בשהותו בטבריה בשנת תקנ"ט. באותה עת היה שייך הבית לרבי צבי הירש הארקער, ולאחר פטירתו עבר הבית אל בנו רבי שאול הארקער, שהתגורר בו יחד עם חתנו רבי דוד אליהו הנ"ל].
[1] דף. 8.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. דיו דהויה. בלאי וסימני קיפול. חלק מהמילים אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור.