טוב ירושלים - פולמוס נגד הציונות מיוחד על ארץ ישראל והעליה אליה ערב השואה, עם תמונות ומפות – הונגריה ...

 טוב ירושלים - פולמוס נגד הציונות מיוחד על ארץ ישראל והעליה אליה ערב השואה, עם תמונות ומפות – הונגריה, תרצ"ד – 

"נכבדות מדובר מעיר אלוקים ירושילם הקדושה וערי הקודש, וקברי הצדיקים ומקומות הקדושים אשר בה, עם מפות ותמונות, זכרונות עתיקות, וכתב עברי העתיק, ומטבעות עבריות ישנות, וסקירה קטנה בדבר זרם העליה לארץ ישראל בעתים הללו".

המחבר: ר' אשר אנשיל גרינוולד, מחבר הספר 'קיצור נחלת שבעה'. בערגסאס, תרצ"ד 1934.

נדיר: לא רשום במפעל הביבליוגרפיה.

בהקדמת המחבר הוא מרחיב בשבח הארץ, ומתאר את התחדשות היישוב בארץ "זה קרוב לשמונים שנה". "רבים משלומי אמוני ישראל רואים בזה התעוררות הגאולה וימות המשיח".

"אבל מה נאמר ומה נדבר, אנחנו כעיוורים מגששים באפילה, רועינו אינם מגלים לנו שורש דבר מה נמצא בהתעוררות הזה, אדרבה הם מתחרים [מתווכחים] אלו באלו", האם לעלות וליישב את הארץ, או "רק ללמוד תורה".

וממשיך המחבר ומספר על תשוקתו העזה לבקר בארץ ישראל, אשר הגשים אותה בשנת תרצ"ג, ומביקור זה הוא מביא זכרונות בספר שלפנינו, בצירוף מה שליקט מספרים רבים. "ואחד היושב בה, ואחד המצפה לראותה, ידמה כי הוא משוטט בחוצות ירושלים ועובר על כל מקומות הקדושים" – לצערנו אכן תוך זמן קצר כבר לא היה ניתן להגיע לארץ ישראל, אלא להסתפק בקריאת הספר ובהתבשמות מהתמונות שבו. "והכנסתי אל ספרי זה הרבה תמונות אמתיות ממקומות הקדושים, ובזה יהיה חקוק בלבנו זכרון ירושלים".

בספר כשלושים תמונות בסה"כ של המקומות הקדושים וההיסטוריים ברחבי הארץ.

בפרק מב מדבר המחבר על "ישוב ארץ ישראל", וסוקר את צמיחת הישוב מראשיתו. הוא מדגיש כי המושבות לא נוסדו "לשם לאומיות", "רק סתם היהודים מארצות פזוריהם מהם שברחו מ חמת המציק ומהם שבקשו להתיישב בארץ לאכול מפריה...".

לאחר מכן מספר על נסיונותיו של הרצל לרכוש את ארץ ישראל, אשר לא "באו לידי גמר, כי אם ד' לא ישמור עיר שוא שקד שומר", ובהמשך לכך הוא דן בשיטתו של הרצל "שאין להדת ולהלאום שום שייכות".

לאחר מכן מספר על הצהרת בלפור. "החוקה הזאת נתנה תקוה טובה להציונים", ואילו "היהודים החרדים עמדו מנגד, כי המאמינים בדברי חכמינו ז"ל אסור להם הרעיון הזה בשבוע שהשביע אותנו הקב"ה שלא לעשות כן". וכאן מספר המחבר סיפור אישי על שנאת הציונים ללומדי התורה...

המחבר מציין שלמרות הצהרת בלפור, ארץ ישראל הולכת ונסגרת בפני העולים מאירופה. "אינם נותנים רשיונות אף עשרה למאה", ו"בכל זאת עלו לארץ ישראל משנת תר"פ עד שנת תרצ"ג קרוב למאה וחמישים אלף נפש, ועתה בזמן האחרון נהייתה מדינת אשכנז למהפכה, וצוררי ישראל מושלים בה...". "בחול לארץ כל יום קללתו מרובה מחבירו, כשל כח הסבל, וכאן בארץ ישראל עולם חדש על אדמת הקודש".

אולם בסיום הספר מבהיר המחבר את תוגתו של היהודי החרדי על הפריצות בדת שמתרחשות בארץ ישראל. "הם חושבים את העליה לארץ ישראל לגאולה שלימה, החרדים הקנאים לוחמים נגדם אבל לא יועיל.... ורועי ישראל בחוץ לארץ היו לשני מחנות, אלה מול אלה, מהם מחזיקים את הרעיון יוצאים ומזרזים לכל דורש שיעלו ויצליחו בארץ, ומהם מוחים בעל עוז . .

[4], מד [1] דף.