צרור המור, ונציה, ש"ו. עותק מיוחס

צרור המור, ונציה, ש"ו. עותק מיוחס

ספר צרור המור, ביאור על התורה, על דרך הפשט ועל דרך הנסתר. מאת המקובל רבי אברהם סבע - סבו של מרן ה'בית יוסף'. ונציה, ש"ו [1545]. מהדורה שנייה. חותמות הגאון הקדוש רבי משה חלפין, אבי שושלות האדמו"רים מגור ומקוצק.

בברחו מפורטוגל נאלץ המחבר להשאיר מאחוריו את כתב היד של הספר, הוא קבר אותו תחת עץ זית ליד ליסבון, וכתב אותו מחדש על פי הזכרון. שיטתו של הרב סבע ידועה במקוריותה, ושימשה רבות רבנים בדורות שלאחריו.

רבי אברהם בן יעקב סבע [ה'ר-ה'רס"ט], רב, מקובל, והוגה דעות יהודי בדור גירוש ספרד. נולד ופעל בקסטיליה, היה תלמידו של רבי יצחק די ליאון. עם גירוש ספרד ב-1492 עבר לגימארייש שליד פורטו בפורטוגל עם קהילתו.

    החיד"א כתב על פטירתו: בספר דברי יוסף כתב יד כתב שהרב הנזכר היה בא בספינה ועמד נחשול של ים לטבעם, ורב החובל נתנפל להרב הנזכר להצילם, והשיבו שהוא יצילם אך בתנאי שאם ימות שלא ישליכוהו לים רק יביאוהו לאחת מערי ישראל ולא יהיה להם שום נזק. ונשבע לו רב החובל, והתפלל לה' ונח הים. ואחר שני ימים נפטר הרב ז"ל והיה קרוב לעיר וירונא, והשתדל רב החובל והגיע לוירונא וקברוהו ישראל שבוירונא בכבוד גדול זי"ע (שם הגדולים חלק א' מערכה א' אות פ"ה).

    נכדתו, בתו של בנו רבי יצחק נישאה למרן רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך.

בעלי הספר הרה"ק רבי משה ליפשיץ – חלפין ['חלפן'; נפטר בשנת תקצ"א], היה מתלמיד המגיד מקוזניץ והחוזה מלובלין, היה גביר חסידי ומנכבדי הקהילה היהודית בווארשא, היה חותנם של שני גדולי החסידות: האדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור בעל החידושי הרי"ם והאדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוצק (בזיווג שני; ראה הרחבה).

[2], ג-קסה דף. 29 ס"מ. חתימות בעלות רבניות מתקופת ההדפסה.

מצב טוב. כתמי זמן. חיזוק לשולי השער וכמה דפים נוספים, ללא פגיעת טקסט. כריכה חדשה.

הרחבה אודות הרה"ק רבי משה חלפן:

כיצד זכה רבי משה חלפן ששני גדולי הדור יהיו חתניו? כך סיפרה בתו של רבי משה חלפן רעייתו של השרף מקוצק: כאשר היהודי הקדוש בא בקשרי שידוכין עם חבירו רבי דוד מלעלוב זצ”ל יצאו שניהם יחדיו לוורשא על מנת לחזר על פתחי הנדיבים שם לצורך הכנסת כלה. בוורשא פגשו את הרה"ק רבי משה ליפשיץ המכונה בפי כל ‘רבי משה חלפן’ שנוכח לראות בחושיו החדים כי לפניו אנשים בעלי מעלה. הוא פנה אליהם ושאל: "מהו הסכום כולו הנדרש לכם לצורך החתונה"? "שלושים אלף רובל" השיבו, יצא רבי משה לחדרו וחזר עם שלושים אלף רובל “הא לכם למצוות הכנסת כלה, וכעת לינו פה הלילה ולמחר שובו לכם לאהליכם לעבודת השם"! סירב היהודי הקדוש ליטול את המעות ואמר: "וכי תעלה על דעתך שמצווה חשובה של הכנסת כלה ניתנה ליהודי אחד"? על אתר הציע רבי משה הצעה חדשה: "אמנם כדבריכם כן הוא אך אני מציע שמזה ומזה אל תנח ידיך, אתם שבו לכם כאן בביתי שבועיים ימים להגות בתורה ועבודת השם ואני מקבל על עצמי לכתת רגליי בין בתי הגבירים דכאן על מנת לזכותם במצוות הכנסת כלה, כשאצליח לאסוף מחצית מהסכום הנדרש אשלים מכספי את החצי שני". הנהן היהודי הקדוש בהסכמה להצעה החדשה ורבי משה הלך מדי יום משך שבועיים ימים לאסוף כסף בין בתי יהודי וורשא עד אשר היו באמתחתו 15 אלף רובל, אז השלים החצי השני מכספו, והניח לפני הצדיקים. בטרם נפרדו הצדיקים מרבי משה פנה אליו רבי דוד מלעלוב זי”ע ואמר: "כבר שבועיים ימים שאנו בצל קורתך ומתפעלים ממעשי הצדקה והחסד ועתה נוכל לברכך ואת אשר תבקש נברך". נענה רבי משה ואמר להם: "בחסדי השם חנני אלוקים בממון, בנים ובנות, וברכת ה’ אצלי בכל. רצוני בברכה שאזכה להשיא את שתי בנותיי לצדיקים כמותכם". לשמע בקשתו פתחו הצדיקים וברכוהו יהי רצון ששתי בנותיך יזכו להתחתן עם אברכים צדיקים שיאירו את העולם כאור החמה. כעבור מספר שנים משהגיעו בנותיו של ‘רבי משה חלפן’ לפרקן נתקיימה הברכה בדקדוק, בתו המהוללה מרת פייגא ע”ה הקימה את ביתה עם הבחור המפורסם רבי יצחק מאיר אלתר מוורשא הלא הוא בעל החידושי הרי”ם זי”ע ואחותה הצעירה מרת חיה ע”ה הקימה את ביתה עם רבי מנחם מנדל מקוצק זי”ע. (את הסיפור סיפר האדמו”ר מביאלא-פשיסחא ששמע אותו מהחסיד רבי יוסף לנדוי ששמע אותו מה’שם משמואל’ מסוכטשוב ששמע אותו מסבתו הרבנית מקוצק בתו של רבי משה חלפן).