משה גרשוני (1936-2017)

"עיניים ריקות", 1993, שמן ולכה על בד ...

"עיניים ריקות", 1993, שמן ולכה על בד, 13X13 ס"מ, חתום ומתוארך בגב.

העיסוק במוטיב העיניים, אופייני ליצירתו של גרשוני בשנות ה-90 של המאה ה-20.
אלו הן עיניים חלולות, חסרות אישונים, המצוירות באקספרסיביות. שרה בריטברג-סמל קשרה את מוטיב העיניים הריקות אל עבודות המוקדמות מסדרת "הנייר נראה לבן מבחוץ אבל בפנים הוא שחור." (1970) גם טקסטים של המשורר אברהם בן יצחק ואל הגותו של עמנואל לוינס, העוסק בעיצוב ההוויה דרך פניו של האחר הנגלה אל הסובייקט.

בראיון משנת 2008 תיאר גרשוני את הרקע לדימוי:

הדבר היחיד שברור לי הוא, שהעיניים האלה באו מ"שם". לפעמים אני חושב על התמונה של המשפחה שלי מפולין] [...] - כמקור של דימוי העיניים הזה. יש לי גם בראש תמונה של רכבת נוסעת ומבין הרווחים מציץ זוג עיניים שחורות, של ילד או ילדה, והעיניים מנסות להבין מה קורה, אבל הרכבת נוסעת במהירות ואי אפשר לראות כלום. העולם מאבד את צורתו. יש לי ציורים שכתוב עליהם "אסתר'ל על הפסים", שיש להם קשר לדימוי הזה.

העיניים הריקות ליוו אותי הרבה זמן לפני שיצרתי אותן, בעקבות תערוכה של פרוטומות רומיות שראיתי במוזיאון לואיזיאנה לפני שנים. העיניים, שכנראה היו עשויות במקור מאבנים טובות, כבר לא היו במקומן, נגנבו כנראה. אבל דווקא החורים, חיסרון העיניים, יצר פתח אל הריק השחור שבתוך הפסל, המחישו את הפנים המפוסלות והיצוקות כקליפה דקה, ריקה. הפרוטומות האלה עשו עלי אז רושם עצום.”